מזונות אישה

האישה אינה מחויבת לממש רכוש שבעלותה על מנת שתוכל לכלכל את עצמה ולכן גם האישה בעלת רכוש כגון תוכניות חיסכון, דירה שבבעלותה, או כל רכוש זה אינו צריך להשפיע על קביעת גובה המזונות לו היא זכאית. יחד עם זאת ההכנסות שהיא מקבלת מרכושה (כגון ריבית מתוכנית החיסכון, דמי שכירות) יכולים להילקח בחשבון לצורך חישוב גובה המזונות. לעניין זה בית הדין הרבני וביהמ”ש למשפחה יכולים לפסוק באופן שונה.
עילות שיכולות לשלול מזונות אישה
ככלל אישה נשואה זכאית לתשלום מזונות, יחד עם זאת ישנן התנהגויות של האישה אשר עשויות לשלול זכות זו כגון, בגידה בבעלה, התנכרות אליו, אי הסכמה לקיום יחסי אישות וכד'.

בגידה – אישה שבגדה בבעלה מאבדת את זכותה למזונות אישה. על מנת להוכיח בגידה כעילה לשלילת מזונות נדרשות ראיות כבדות משקל (למשל עדות של יותר מאדם אחד) לעיתים אף הודאת אישה לא מספקת שכן קיים חשש שהיא מודה בבגידה , אף אם לא עשתה כן, על מנת להתגרש במהירות. הראיות שנאספו צריכות לעמוד בפסיקת בג”ץ שקבע כי לא ניתן לקבל ראיות שפוגעות בחוק הגנת הפרטיות. לפיכך צילום של אישה עירומה בתוך דירה לא יתקבלו. לעומת זאת ראיות שצולמו ברשות רבים, תתקבלנה. במידה ובית הדין ימצא כי האישה בגדה בבעלה יהיו לכך השלכות בן לשלילת מזונותיה והן לתביעות נוספות במידה ונכרכו בגירושין כגון איבוד זכאותה לכתובה וכן איבוד חלק ניכר מהרכוש על פי שיקול הדעת של בית הדין.

מעשה כיעור – מדובר בהתנהגות שאינה הולמת אישה נשואה. (למשל אישה שהולכת יד ביד עם גבר אחר, מתנשקת ומתגפפת עימו). פעמים רבות עושים שימוש בעילה זו במקרים בהם קשה להוכיח על פי ראיות הדין העברי בגידה. במידה ומוכחת עילה זו די בה כדי לשלול מהאישה את זכאותה למזונות.

אי קיום מצוות הדת – אישה יכולה לאבד מזונותיה במידה שהיא גורמת לבעלה באופן מכוון לעבור על כללי הדת, והבעל הזהיר אותה שהיא עושה כן והיא המשיכה בהתנהגותה. על מנת לשלול ממנה את המזונות בגין עילה זו, יש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים:

על הבעל להוכיח כי האישה פעלה במכוון- טעות בתום לב אינה מספקת.
הבעל אינו יכול לטעון שהאישה מכשילה אותו, אם הוא עצמו רגיל לעבור עבירות כאלו.
הבעל צריך לשכנע כי הוא אינו יכול לסבול את התנהגותה זו של אשתו , וכי הדבר מפריע מאוד לחייו. אם התנהגות האישה לא הפריעה לבעל במהלך הנישואין, לא תתקבל טענה זו כאשר היא מועלית, לראשונה, על רקע סכסוך הגירושין.

“מורדת” – על פי ההלכה היהודית, קיום יחסי אישות עם הבעל הינם אחד מהחובות המושתות על האישה. ככלל אישה שמסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה עשויה לאבד את זכותה למזונותיה. יחד עם זאת לא בכל מקרה בו האישה מפסיקה לקיים יחסי אישות עם הבעל היא תחשב למורדת. במידה והאישה תטען כי היא אינה מקיימת יחסי אישות עם בעלה מאחר ומאסה בו (“מאיס עלי”), הרי שבית הדין יבדוק האם יש לה סיבה מוצדקת למאיסתה בבעלה. במקרה דנן, בית הדין יבדוק מה גרם לאישה למאוס בבעלה. במידה ומדובר בהתנהגות של הבעל שבגינה האישה מואסת בו (למשל בעל אשר אינו שומר על ההיגיינה שלו) – האישה לא תיחשב למורדת ולפיכך אין זה עילה לשלילת מזונותיה; לעומת זאת במידה והאישה מואסת בבעל בגין דבר שטמון בה (כגון שהאישה איננה אוהבת את בעלה או איננה נמשכת אליו עוד), הרי שתיחשב למורדת ויש מקום לשלול ממנה את מזונותיה. לעניין זה ישנה חשיבות היכן מוגשת תביעת המזונות, במידה והאישה הזדרזה והגישה את תביעת המזונות לבית המשפט ישנו סיכוי רב יותר שביהמ”ש ימצא הצדקה בסירובה של האישה לקיים יחסי אישות עם בעלה ולא ישלול ממנה את זכותה למזונות. לעומת זאת במידה והבעל הגיש את תביעת הגירושין לבית הדין הרבני וכרך לתביעה את עניין המזונות הרי שסביר שבית הדין הרבני יבדוק לעומק את שאלת הצדקת הסירוב ועשוי לשלול ממנה את מזונותיה.

אישה “שאינה עימו” (אישה שעזבה את הבית)– אישה שעוזבת את הבית ללא סיבה מוצדקת יכולה לאבד את מזונותיה. לפיכך אישה שעזבה את הבית צריכה להוכיח שהתקיימו נסיבות שמצדיקות את עזיבתה ובית המשפט או בית הדין יבחנו כל מקרה לגופו. די האישה תראה טעם “קל כנוצה” לעזיבתה. יודגש כי במידה והבעל עוזב את הבית האישה לא מאבדת את זכותה למזונות.