גירושין בישראל הם הליך משפטי מורכב המוסדר על ידי הדין הדתי. עבור יהודים, הליך הגירושין מתנהל בפני בית הדין הרבני ומבוסס על ההלכה היהודית, המכירה במגוון סיבות (עילות) שבגינן ניתן לדרוש גט. הכרת עילות אלו חשובות עבור כל זוג הניצב בפני הליך גירושין, ויכולה להשפיע באופן משמעותי על ניהול ההליך, משכו ותוצאותיו. במאמר זה נסקור את העילות השונות המוכרות בדין העברי, הן לגברים והן לנשים, ואת האופן שבו הן מיושמות בפרקטיקה המשפטית בישראל כיום.
מהן עילות גירושין?
למעשה, עילות גירושין הן הסיבות המשפטיות וההלכתיות המוכרות בדין העברי אשר על בסיסן יכולים בני זוג לפנות לבית הדין הרבני ולבקש להתגרש. בישראל, ענייני נישואין וגירושין של יהודים מוסדרים באופן בלעדי על ידי בתי הדין הרבניים, הפועלים על פי ההלכה היהודית. לפי ההלכה, גירושין הם הליך הדורש הסכמה הדדית, כאשר הבעל נותן את הגט והאישה מקבלת אותו. במקרים מסוימים, כאשר קיימת עילת גירושין מוכרת, יכול בית הדין הרבני לכפות על צד אחד לתת או לקבל גט.
עילות גירושין לאישה לפי הדין העברי
בהלכה היהודית קיימות עילות שונות לגירושין המאפשרות לאישה לדרוש גט מבעלה. עילות אלו מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: עילות שאינן נובעות מהתנהלות האישה ועילות הנובעות מהתנהלות האישה. יש לציין, כי בתי הדין הרבניים בישראל נוטים כיום להכיר בעילות גירושין רחבות יותר מאשר בעבר, במטרה להקל על נשים במצוקה ולמנוע מצב של עגינות.
עילות לגירושין שאינן נובעות מהתנהלות האישה
במסגרת קטגוריה זו נכללות נסיבות אובייקטיביות המצדיקות את פירוק הנישואין ללא קשר להתנהגות האישה עצמה. בניגוד לתפיסה המסורתית, שלפיה האישה נמצאת בעמדת נחיתות בהליך הגירושין, עילות אלו מדגישות את זכותה של האישה לחיים תקינים ומלאים. חשוב להבין כי הוכחת עילות אלו דורשת לעיתים חוות דעת רפואיות או עדויות אובייקטיביות אחרות, ובמקרים רבים ייצוג משפטי הולם יכול להשפיע משמעותית על תוצאות ההליך.
מומים ומחלות שהתגלו
אחת העילות המרכזיות בהקשר זה היא התגלות של מומים ומחלות אצל הבעל לאחר הנישואין, שלא היו ידועים לאישה קודם לכן. כאשר מדובר במומים או מחלות משמעותיים המשפיעים על איכות החיים המשותפים, רשאית האישה לדרוש גט. חשוב לציין כי מדובר במומים שלא היו ידועים לאישה טרם הנישואין, שכן אם ידעה עליהם מראש וקיבלה אותם, אין בכך עילה לגירושין מצד האישה.
עקרות
עילה נוספת היא עקרות הבעל. במקרה שבו הבעל אינו מסוגל להוליד ילדים והדבר התגלה רק לאחר הנישואין, יכולה האישה, בייחוד אם טרם קיימה מצוות פרייה ורבייה, לדרוש גט. הזכות להורות נתפסת כזכות בסיסית בהלכה היהודית, ואי-יכולת לממשה מהווה פגיעה מהותית בתכלית הנישואין.
בעיה בכוח גברא
בעיה בכוח גברא אצל הבעל מהווה אף היא עילה מוכרת לגירושין. חוסר יכולת לקיים יחסי אישות תקינים פוגעת באחת מהמטרות הבסיסיות של הנישואין בדין העברי, ולכן מקנה לאישה זכות לדרוש גט.
עילות גירושין הנובעות מהתנהלות האישה
בקטגוריה זו נכללות התנהגויות של הבעל המצדיקות את דרישת האישה לגירושין. ההלכה היהודית, למרות היותה עתיקה, מכירה בצורך להגן על האישה מפני התנהגות פסולה של בעלה והפרת התחייבויותיו הבסיסיות במסגרת הנישואין. במהלך השנים, הפסיקה ההלכתית הרחיבה את הפרשנות לעילות אלו כדי להתאימן למציאות החיים המודרנית, ובתי הדין הרבניים כיום נוטים להתחשב גם בהיבטים פסיכולוגיים ורגשיים של חיי הנישואין, מעבר להיבטים הפיזיים והכלכליים המסורתיים.
סירוב לקיים מצוות עונה
סירוב הבעל לקיים מצוות עונה, כלומר אי-קיום יחסי אישות סדירים, מהווה הפרה של אחת מהחובות הבסיסיות של הבעל כלפי אשתו בהלכה היהודית. במקרה כזה, האישה רשאית לדרוש גט.
סירוב תשלום מזונות
גם סירוב לתשלום מזונות מהווה עילה לגירושין. בהלכה היהודית, חלה על הבעל חובה לדאוג לצרכיה הכלכליים של אשתו, ואי-עמידה בחובה זו מהווה הפרה יסודית של חובותיו. במקרה שהבעל מסרב או אינו מסוגל לפרנס את אשתו, יכולה האישה לדרוש גט.
התנהגות בלתי הולמת מצד הבעל
התנהגות בלתי הולמת מצד הבעל, כגון אלימות פיזית או מילולית, התעללות נפשית, בגידה וכדומה, מהווה גם היא עילה מוכרת לגירושין. בתי הדין הרבניים מכירים בכך שאישה אינה צריכה לחיות בסבל ובהשפלה, וכאשר הבעל מתנהג באופן פוגעני, היא רשאית לדרוש גט.
כפיית גט על הבעל
במקרים מסוימים, כאשר קיימת עילת גירושין מוכרת והבעל מסרב לתת גט, יכול בית הדין הרבני להפעיל אמצעי כפייה שונים על מנת לגרום לבעל לתת גט. אמצעים אלו יכולים לכלול הגבלות שונות, כגון שלילת רישיון נהיגה, מניעת יציאה מהארץ, איסור על החזקת חשבון בנק, ואף מאסר במקרים קיצוניים. חשוב לציין כי השימוש באמצעי כפייה נעשה רק במקרים שבהם קיימת עילת גירושין מוכרת ומבוססת היטב בהלכה.
עילות גירושין לבעל לפי הדין העברי
בדומה לאישה, ישנן עילות גירושין לגבר אשר מוכרות גם הן בהלכה היהודית, המתחלקות לעילות שאינן נובעות מהתנהלות הגבר ועילות הנובעות מהתנהלות הגבר.
עילות גירושין שאינן נובעות מהתנהלות הגבר
כאן נכללות נסיבות אובייקטיביות המקנות לבעל עילה לדרישת גט, ללא קשר להתנהגותו שלו. חשוב להדגיש כי בתי הדין הרבניים בוחנים עילות אלו תוך הקפדה רבה על האיזון בין זכות הבעל לחיי משפחה תקינים לבין הצורך להגן על האישה מפני גירושין שרירותיים. במקרים רבים, נדרשת חוות דעת מומחים (כגון רופאים או פסיכולוגים) כדי לבסס את העילה, ובדיקה מעמיקה האם הבעל ידע או יכול היה לדעת על המצב טרם הנישואין.
התגלות של מומים ומחלות אצל האישה
במסגרת קטגוריה זו נכללת התגלות של מומים ומחלות אצל האישה לאחר הנישואין, שלא היו ידועים לבעל קודם לכן. כמו במקרה של האישה, גם כאן מדובר במומים או מחלות משמעותיים המשפיעים על איכות החיים המשותפים, ובתנאי שלא היו ידועים לבעל טרם הנישואין.
עקרות האישה
עקרות האישה מהווה גם היא עילה מוכרת לגירושין, במיוחד אם הבעל טרם קיים מצוות פרייה ורבייה. בהלכה היהודית, הזכות להורות נתפסת כזכות בסיסית, ואי-יכולת לממשה מהווה פגיעה מהותית בתכלית הנישואין.
עילות גירושין הנובעות מהתנהלות הגבר
אלו הן התנהגויות של האישה המצדיקות את דרישת הבעל לגירושין. מבחינה היסטורית, הדין העברי העניק לבעל עילות רחבות יותר לדרישת גט בהשוואה לאלו שניתנו לאישה, אך עם השנים חלה התפתחות משמעותית בפרשנות ובאכיפה של עילות אלו. בתי הדין הרבניים בימינו מקפידים לבחון בזהירות רבה את טענות הבעל ודורשים ראיות מוצקות לביסוסן, במטרה למנוע ניצול לרעה של הליך הגירושין. כאן ישנה חשיבות רבה לייעוץ משפטי מוקדם, שכן אופן הצגת הטענות והראיות משפיע באופן מכריע על תוצאות ההליך.
אישה אשר גורמת לבעלה לעבור על דת משה
אישה אשר גורמת לבעלה לעבור על דת משה, כלומר מכשילה אותו בעבירות על ההלכה היהודית, מהווה עילה לגירושין. דוגמה לכך היא אישה המגישה לבעלה מאכלים לא כשרים בטענה שהם כשרים.
אישה אשר עוברת על הדת היהודית
אישה אשר עוברת על הדת היהודית באופן בוטה, מהווה גם היא עילה לגירושין. מדובר במקרים שבהם האישה מפרה באופן מודע וחמור את ההלכה היהודית, כגון חילול שבת בפרהסיה או אי-שמירה על דיני טהרת המשפחה.
אישה נואפת/בוגדת
במקרה של אישה נואפת או בוגדת, הדין העברי מחייב את הבעל לגרש את אשתו, ואוסר עליו להמשיך לחיות עמה. בגידה נחשבת לאחת העבירות החמורות ביותר בהלכה היהודית, ומהווה עילה מובהקת לגירושין.
מעשה כיעור של האישה
מעשה כיעור של האישה, כלומר התנהגות המעלה חשד סביר לניאוף, גם אם אין הוכחה ממשית לבגידה, מהווה עילה לגירושין. מדובר במקרים שבהם האישה נמצאת בסיטואציות חשודות או בלתי הולמות עם גברים זרים.
אישה מורדת
אישה מורדת, כלומר אישה המסרבת לקיים את חובותיה כלפי בעלה, כגון סירוב לקיים יחסי אישות או לנהל משק בית, מהווה גם היא עילה לגירושין. בהלכה היהודית, חלות על האישה חובות מסוימות במסגרת הנישואין, ואי-עמידה בחובות אלו באופן עקבי ומכוון מהווה הפרה יסודית של הסכם הנישואין.
מהם המקרים בהם ניתן לחייב את האישה לקבל גט?
מקרים בהם מחייבים את האישה לקבל גט אינם שכיחים בהלכה היהודית. עם זאת, במקרים חריגים, כגון בגידה מוכחת של האישה, התנהגות פוגענית קיצונית כלפי הבעל, או סירוב עקבי ובלתי מוצדק לקיים יחסי אישות, יכול בית הדין הרבני להפעיל לחץ על האישה לקבל גט. אמצעי הלחץ כוללים לרוב שלילת מזונות ופסיקת "גט מעושה", שבעקבותיו האישה נחשבת כמגורשת לעניין איסורי נישואין, גם אם בפועל היא מסרבת לקבל את הגט.
יש לציין כי בשנים האחרונות, בתי הדין הרבניים נוקטים גישה מאוזנת יותר, המכירה בכך שתופעת סרבנות הגט אינה נחלתם הבלעדית של גברים. במקרים של סרבנות ממושכת מצד האישה, החלו בתי הדין להשתמש גם באמצעים נוספים, כגון הגבלות על חשבונות בנק או יציאה מהארץ, בדומה לאלו המוטלים על גברים סרבני גט. חשוב להדגיש שהמערכת המשפטית מנסה לאזן בין זכויות האישה לבין הצורך להביא לסיום הנישואין במקרים בהם המשך הקשר אינו אפשרי. בהקשר זה, תפקידו של עורך הדין המייצג הוא קריטי – הן בהצגת העילות והראיות בפני בית הדין באופן אפקטיבי, והן בניסיון להגיע להסכמות שימנעו את הצורך בהליכי כפייה.
האם בני זוג יכולים להתגרש גם ללא עילת גירושין?
למרות שבהלכה היהודית גירושין דורשים עילה מוכרת, בפרקטיקה המודרנית מקובל כי כאשר שני בני הזוג מעוניינים להתגרש בהסכמה, אין צורך בהוכחת עילת גירושין ספציפית. בתי הדין הרבניים נוטים לכבד את רצון הצדדים ולאפשר גירושין בהסכמה, גם אם אין עילה פורמלית המוכרת בהלכה.
יתרה מכך, בשנים האחרונות הכירו בתי הדין הרבניים בעילת "מאיס עלי" (דחייה) כעילה לגירושין. על פי עילה זו, אם אחד מבני הזוג חש דחייה עמוקה ובלתי ניתנת לגישור כלפי בן זוגו, עד כדי כך שהמשך החיים המשותפים אינו אפשרי מבחינתו, יכול בית הדין לראות בכך עילה מספקת לגירושין, גם אם אין עילה פורמלית אחרת.
עילות גירושין הנפוצות בישראל
כיום, העילות הנפוצות ביותר לגירושין הן אלימות במשפחה, בגידה, התמכרויות (לאלכוהול, סמים, הימורים וכדומה), משברים כלכליים, פערים בהשקפת עולם, וחוסר תקשורת. מעבר לעילות ההלכתיות המסורתיות, בתי הדין הרבניים מכירים בכך שפירוק התא המשפחתי עשוי להיות הפתרון הטוב ביותר עבור כל הצדדים במקרים רבים, וגישתם כיום גמישה יותר מבעבר.
עילות גירושין הן נושא מורכב בדין העברי, המאזן בין הרצון לשמר את התא המשפחתי לבין ההכרה בכך שבמקרים מסוימים המשך הנישואין אינו אפשרי או רצוי. ההבנה של העילות השונות והדרכים להוכיחן בבית הדין הרבני היא קריטית עבור בני זוג השוקלים גירושין. לצורך כך, מומלץ להתייעץ עם עו"ד המתמחה בדיני משפחה וגירושין, אשר יוכל לספק הכוונה מקצועית ולסייע בהתמודדות עם ההליך המורכב של הגירושין בישראל.
