סרבני גט - איך מתמודדים
המונח "עגונה" מתייחס לאישה הנשואה שבעלה נעלם, נעדר או מסרב לתת לה גט (מסמך הגירושין על פי ההלכה היהודית). במקרים אלו, האישה נחשבת עדיין לנשואה על פי ההלכה ואינה רשאית להינשא שוב. המצב הזה גורם סבל נפשי עמוק ומצוקה כלכלית ומשפטית. אך גם גברים יכולים למצוא עצמם במצב דומה, כאשר נשותיהם מסרבות למתן הגט.
מבחינת הדין העברי, החל על יהודים, כדי להתגרש ולקבל גט יש צורך בהסכמת הצדדים. כלומר, הגבר צריך להסכים למתן הגט מרצונו. בעקבות חרם דרבנו גרשום, גם על האישה לתת את הסכמתה לגט. כתוצאה מכך הפך הגט כלי מיקוח בידי צדדים כדי להשיג אינטרסים אחרים שהם לאו דווקא קשורים לגט, למשל ענייני רכוש או נושאים הקשורים לילדים המשותפים.
ההסכמה למתן הגט היא חשובה ביותר בהלכה היהודית, שכן, במידה והגט לא ניתן בהסכמה ומרצונן של הצדדים הוא עלול להוות "גט מעושה".
מהו גט מעושה?
בהלכה היהודית, גט מעושה הוא גט שניתן שלא מרצונו החופשי של הבעל לגרש את אשתו, אלא כדי להסיר מעליו אמצעי לחץ שהופעלו כלפיו. במידה והגט הוא מעושה והגירושין לא נעשו בהסכמה, המשמעות היא שהגט פסול ואין לו כל תוקף הלכתי, כלומר בני הזוג נחשבים נשואים לכל דבר.
לבית הדין הרבני יש כלים להפעלת לחץ על הצדדים על מנת שיסכימו למתן הגט. ובמקביל זאת, נדרשים הדיינים לפעול בעדינות המתבקשת על מנת שהגט יהיה בהסכמה, כדי שלא ייפסל.
סירוב גט מצד הגבר
במקרים רבים, בעלים מסרבים לתת גט לנשותיהם כדי להפעיל לחץ או כנקמה. לעתים הסירוב נובע מסיבות רגשיות או כלכליות. בעלים עלולים לדרוש תנאים מוגזמים כתנאי לגירושין, כגון ויתור על מזונות או משמורת הילדים. במקרים קיצוניים, הסירוב נובע מאלימות או רצון לשליטה ונקמה.
מבחינת ביה"ד הרבני החשש הגדול בסירוב גט מצד הגבר שהוא שלא יקרה מצב שבו אישה נשואה (שלא קיבלה גט) תלך עם גבר אחר ותיכנס להריון, אז יש חשש לממזרות. זו גם הסיבה שביה"ד הרבניים פתוחים להטלת סנקציות במקרה הצורך כדי לעודד צדדים להסכים לגירושין.
ניתן לזהות מגמה של החמרה בשנים האחרונות, מצד בתי הדין הרבניים, בסנקציות המופעלות כלפי סרבני הגט. שימוש בסנקציות נעשה בעדינות ובמקרים חריגים כדי לא להפעיל לחצים שיובלו לגט מעושה.
כלי הלחץ הנתונים בידי בית הדין הרבניים הם מאסר, חיוב במזונות מדין מעוכבת גט (מעין קנס כספי מדי חודש עד למתן הגט) וסנקציות נוספות כמו עיכוב יציאה מהארץ, איסור על החזקת כרטיס אשראי, עיקולים, קנסות ועוד.
סירוב גט מצד האישה
כמובן שגם גברים עלולים למצוא עצמם בסיטואציה דומה כאשר נשותיהם מסרבות למתן הגט מסיבות שונות. גם כאן, ללא קבלת הגט, הגבר נותר נשוי על פי ההלכה ואינו רשאי להינשא בשנית.
בעבר הייתה קונספציה שבעיקר יש סרבני גט, אבל ישנן סרבניות גט רבות. נושא ההסכמה לגט צריך להיות משני הצדדים, לאו דווקא גבר או אישה.
כיום, יותר מבעבר, יש מודעות גדולה יותר לנושא, לצד ניסיון להימנע ממצב שבו הגבר נותר עגון, על מנת שהצדדים יוכלו לצאת לדרך חדשה.
גם במקרים אלו, רשאי בית הדין הרבני להפעיל סנקציות על מנת להפעיל לחץ על האישה כדי שתסכים למתן הגט. למשל, במידה וניתן פסק דין לגירושין והאישה לא מסכימה להתגרש, אם לפני כן הייתה זכאית למזונות אישה עד לגט, אז מרגע מתן פסק הדין היא לא תקבל אותם. סנקציה נוספת היא ויתור על הכתובה.
סרבנות גט – גם בנישואים אזרחיים
ניתן לומר, כי אחת הסיבות לכך שטקס הגירושין הוא טקס שנשאר ממש כמו לפני אלפיים שנה הוא בגלל אותו חשש פן הגט לא יהיה כשר. אם הטקס לא תקין, המשמעות היא שהצדדים לא באמת התגרשו.
אף שרבים בימינו אנו בוחרים שלא להינשא דרך הרבנות, אלא בנישואים אזרחיים, בארץ או בחו"ל, לא כולם יודעים שגם הם עלולים למצוא עצמם מסורבי גט. בישראל, גם מי שמתחתן בטקס אזרחי חייב להתגרש דרך הרבנות, אף שפעמים רבות הסיבה לטקס האזרחי היא רתיעה, סלידה או חוסר אמון במוסד הדתי. רק כאשר אחד הצדדים הוא לא יהודי, או שיש ספק ביהדותו, ניתן להתגרש בבית המשפט לענייני משפחה ולבקש התרת נישואים.
בית הדין הרבני הוא בעל הסמכות הייחודית לגירושין בין בני זוג יהודיים. הגט הוא לחומרה, כלומר מבחינת בית הדין הרבני הוא אינו מכיר בנישואים האזרחיים כנישואים רגילים, כדת משה וישראל, אך כן מכירים שיש נישואים אחרים, קידושי ביאה.
מהם קידושי ביאה?
לפי ההלכה ישנן כמה דרכים להינשא, כאשר הדרך הנפוצה היא נישואי שטר (נישואי כסף) או נישואי ביאה, במסגרתם הגבר מקדש את האישה דרך יחסי מין. במקרה של גירושין בקידושי ביאה הגט יהיה גט לחומרה, למען הסר הספק ועל מנת לוודא שהנישואין והגירושין כשרים.
